גוטליב נ' אלמוג זו סנטר (2001) בע"מ

פסק דין

1.א.א)בתאריך 6.12.12 רכשה התובעת כלבת פודל גורה בת חודשיים מהנתבעת

ללא "סל חיסונים" ושילמה בעד הכלבה סך של 2,600 ₪. התובעת מציינת, שרכישת הכלבה ללא סל חיסונים נעשתה בתיאום מול מנהל החנות מר אמיר פרי (להלן:"מר פרי") לאחר הסכמה מובנת בין הצדדים, שהכלבה תחוסן אצל דר' גיורא היימן (להלן:"דר' היימן").

ב)לאחר קבלת הכלבה, חוסנה הכלבה וטופלה ע"י דר' היימן בכל החיסונים והטיפולים שאמור גור כלבים לקבל ולאחר כחודשיים וחצי לערך, החלו לצוף הבעיות הרפואיות של הכלבה ובסופו של יום לאחר בדיקות, טיפולים והתייעצויות עם דר' היימן החליטה התובעת לבצע בגורה המתת חסד ולהרדימה – זאת בעקבות פגם רפואי שהיה בלתי הפיך.

ב.א)ביום 28.2.13 פנתה התובעת אל מר פרי על מנת לעדכן אותו באירועי היום

וביקשה לבטל את עסקת הרכישה עקב המצב החריג ומר פרי ביקש להעביר אליו אישורים רפואיים המפרטים את מצבה הסופני של הכלבה והבלתי הפיך, אך מר פרי השיב, שלאחר בדיקה שערך עם הבעלים של הרשת, מצאו לנכון לזכות אותה בסך 1,000 ₪ לרכישת ציוד בחנות.

התובעת ראתה בהצעה זו לעג לרש, משום שהכלבה הורדמה ולשם מה זקוקה היא לציוד?

ב)לטענת התובעת, המתת הכלבה גרמה לביתה היחידה נזק נפשי אשר לא ניתן להעריכו ומאחר ופניותיה לנתבעת להגיע להסכמות לא צלחו, הגישה היא תביעה זו, בה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בכל ההוצאות שהיו לה עד להמתת הכלבה, בסכום כולל של 7,212 ₪, הכולל בחובו: החזרת עלות הכלבה בסך 2,600 ₪, ציוד נלווה בסך 630 ₪, חיסונים וטיפולים רפואיים בסך 2,072 ₪, אוכל בסך 321 ₪, שתי תספורות 280 ₪, רישיון עירייה וחיסון כלבת בסך 67 ₪ ואובדן שני ימי עבודה עקב אשפוז הכלבה בסך 1,242 ₪.

2.הנתבעת – באמצעות מר אלון סגן – (להלן:"מר סגן") הגישה כתב הגנה ואין היא מכחישה העובדה, שאכן התובעת רכשה הכלבה הנ"ל, אך הנתבעת טוענת, שלמרות שהוסבר לתובעת שהכלבה תימסר לאחר מתן סדרת החיסונים במרפאה הוטרינרית שבחנות ובמהלך סדרת החיסונים הנמשכת כחודשיים הכלבה תיבדק על ידי רופאות וטרינריות המועסקות בחנות, התעקשה התובעת לוותר על התהליך הרפואי הנ"ל והודיעה שהיא תטפל בכלבה אצל רופא וטרינרי שהיא סומכת עליו ומכירה אותו ובשל ויתור זה אף קיבלה הנחה של 400 ₪.

לכן, סבורה הנתבעת, שאין התובעת יכולה לטעון כנגד החנות.

עם זאת, למרות האמור לעיל ולפנים משורת הדין, הציע מר פרי להשתתף ב-1,000 ₪ במימון הטיפול, אך התובעת לא קיבלה הצעה זו.

3.אין מחלוקת בין הצדדים על כי ביום 6.12.12 רכשה התובעת הגור הנ"ל ואין גם מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע בסכום ששילמה התובעת בעד הגור.

אין לי ספק, שאדם הרוכש כלב, יש בדעתו לטפל בו, להתקשר אליו ואט- אט הופך אותו כלב מטופל לידידו הטוב של האדם.

לכן, מסכים אנוכי בהחלט עם הרגשת האכזבה של התובעת ובמיוחד של הבת, שהיא רק בת 10 ובטח שמחה מאד ברכישת הכלבה, אשר החזיקה אצלה מעמד זמן קצר בלבד, אך השאלה, שהיא אכן שנויה במחלוקת והצריכה הכרעה היא, שעם כל הצער שהיה לתובעת ולביתה עקב הצורך בהמתת הגור, השאלה היא האם יש להטיל האחריות על הנתבעת או מי מטעמה.

על מנת להכריע בשאלת האחריות, על בית המשפט להחליט, האם ידע המוכר את מצבו של הגור ולא גילה אותו לתובעת.

4.לצורך הכרעה בשאלות אלו, בחנתי את טענות הצדדים, כפי שהועלו בכתבי הטענות ובבית המשפט וכמו כן, בחנתי את המסמכים שצרפה התובעת לכתב התביעה ולאחר ששקלתי כל חומר הראיות, אני קובע שיש לדחות תביעת התובעת – זאת מהנימוקים הבאים:

א.א)בעצם, נראה לבית המשפט, שהתובעת סומכת את תביעתה על פסק דין

שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בנצרת בתיק 30920-04-10 בודסקי ואח' נ' תובל קופפר (תק-של 2011(1), 82143 ולמרות שאין פסק דין של בית משפט הנ"ל מחייב בית משפט זה, בכל זאת בשל חשיבות העניין, אתייחס לקביעתו של כב' השופט ואני קובע, שאין העובדות זהות כלל ואין להשליך מהתם להכא.

ב)בתיק הנ"ל, התברר כבר בימים הראשונים של מסירת הכלב לרוכש, שהכלב חולה מאוד וכבר ביום הראשון שמו לב התובעים, שהגור סובל מחוסר תאבון ורגישות בבטן ותוך 3 ימים החל מצבו להתדרדר וכתוצאה מכך אושפז ולאחר בדיקה נמצא שהגור סובל מדלקת מעיים חריפה – מה שלא קרה במקרה שבפני.

שם גם הודה מוכר הגור, שכל זמן שהגור יצא ויש עניין של כמה ימים, פרק זמן סביר עד שהוא חלה, המוכר הודה באחריותו וכל מה שנקבע לאחר מכן על ידי בית המשפט מבוסס על העובדות הנ"ל, שאינן תואמות את העובדות שהתבררו בתיק שנדון בפני.